ההתמוטטות המהירה של הממשל בקאבול לאור נסיגת ארה"ב, מלמדת כי על ירושלים להגן על עצמה בכוחות עצמה בהקשר האיראני ואף מול הפלשתינים • דווקא מול החולשה שמקרינה וושינגטון, מתבלטת ישראל כמשענת יציבה באזור
תא"ל במיל' יוסי קופרווסר, מנחה מחלקת המחקר
מהירות הקריסה של ממשלת אפגניסטן ושל הצבא שהקימו האמריקנים, על 300 אלף חייליו וציודו המתקדם, מול כוחות הטליבאן, גורמת מבוכה רבה לממשל ביידן, שראשיו הבטיחו עד הרגע האחרון, על סמך הערכות המודיעין, שאין לצפות לתרחיש כזה.
ההתמוטטות המהירה מלמדת עד כמה חסר שורשים תרבותיים ופוליטיים היה הניסיון האמריקני להנחיל לאפגנים תפיסת עולם ליברלית, ועד כמה מוטעית הייתה הגישה הזו מלכתחילה; והיא עדות נוספת לקושי שיש למערב בכלל - ולמודיעין האמריקני בפרט - להבין את העולם האסלאמי.
אבל הבעיה החמורה יותר היא שההחלטה לצאת מאפגניסטן, שהביאה לקריסה, היא חלק מאסטרטגיה אמריקנית - שגם טראמפ היה שותף לה באופן חלקי, אבל הועצמה על ידי ממשל ביידן - לצמצם את תפקידה של ארה"ב כמעצמה בינלאומית ובמיוחד במזרח התיכון, על כל המשתמע מכך. לפיכך, הקריסה תיחקק בהיסטוריה כביטוי נוסף לחולשה האמריקנית, הנובעת מחוסר הנכונות לשלם את המחיר בחיי אדם ואת המחיר הכספי הכרוך במאבק מתמשך באסלאם הקיצוני. לפיכך היא עלולה לחזק גורמים אסלאמיים קיצוניים דוגמת איראן, אל-קעידה ודאע"ש, אך גם גורמים במערך "האחים המוסלמים", ולעודד אותם לאתגר את ארה"ב ובעלות בריתה, ובהן ישראל.
הלקח הבסיסי של האירועים הדרמטיים בקאבול הוא שעם כל החשיבות של השותפות האסטרטגית עם ארה"ב - שאין לה תחליף - על ישראל להכיר במגבלות הגיבוי המעצמתי, ולכן לדבוק ביתר שאת בעיקרון שאנו נגן על עצמנו בכוחות עצמנו. זהו לקח רלוונטי בהקשר האיראני, כאשר האמריקנים מקרינים הססנות בתגובה לשלל הפרובוקציות מצד טהרן, וזה נכון בהקשר הפלשתיני. שוב מתברר עד כמה חיונית אחריות ישראלית ישירה לביטחון בשטחי יהודה ושומרון ובבקעת הירדן. עצם המחשבה שהיו גורמים במערכת הביטחון שב-2013 שקלו ברצינות את תוכנית הביטחון של גנרל אלן - שהציעה הצבת כוחות זרים בבקעה ומתן תפקיד מרכזי לאמריקנים בניהול הסוגיה הביטחונית כחלק מההצעות של ממשל אובאמה להסדר קבע - מעוררת חלחלה.
דווקא מול החולשה שמקרינה ארה"ב, מתבלטת ישראל בזירה האזורית כמשענת יציבה שהגורמים המתונים יכולים לסמוך עליה יותר. זוהי הזדמנות למנף את ההתפתחויות הבעייתיות באפגניסטן לביסוס ולהרחבה של הסכמי אברהם, שעמדו במבחני השנה הראשונה לחתימתם, וכן לחיזוק הקשרים עם מאוכזבות נוספות מתפקודה הבעייתי של וושינגטון. לצורך זה ניתן לנצל גם את המצוקה שבה נתונים איראן וגרורותיה ברחבי המזרח התיכון.