סא"ל במיל' ירון בוסקילה, לשעבר קמב"ץ אוגדת איו"ש
סא"ל במיל' עו"ד מוריס הירש, לשעבר ראש התביעה הצבאית ביו"ש
הביטחוניסטים
8 חודשים בפועל לעומת 10-20 שנה בחוק: מדוע מקלים בתי המשפט עם זורקי אבנים ובקת"בים?
להורדת הנייר המלא בגירסת PDF
"מתוך בחינת התיקים עלתה תמונה חמורה של הקלה משמעותית מצד בתי המשפט האזרחיים והצבאיים בעונשים בפועל לעומת העונשים הקבועים בחוק עד כדי עונשי מאסר קצרים ב-95% מהקבוע בחוק, לעיתים ימים ספורים או חודשים ספורים בלבד. ב-11% ממקרי יידוי האבנים לא נגזר עונש מאסר כלל.
ממוצע העונשים עומד על 8.3 חודשי מאסר בלבד בגין יידוי אבנים ו-13 חודשי מאסר בלבד בגין זריקת בקת"בים, לעומת העונש המקסימלי הקבוע בחוק העומד על 10-25 שנה, בכפוף לנסיבות."
מתוך נייר העמדה של הביטחוניסטים
מזכ"ל הביטחוניסטים, סא"ל במיל' ירון בוסקילה, לשעבר קמב"צ אוגדת איו"ש,
מציג את הדו"ח בועדת ביטחון הפנים בכנסת:
"דמה בנפשך - 250 זריקות אבנים על כביש 6 וכביש 1 בחודש. זה בלתי נתפס. חייבים להתייחס לאבנים ולבקת"בים כניסיון רצח לכל דבר."
תקציר מנהלים
תופעת יידוי האבנים וזריקת בקבוקי התבערה (בקת"בים) במרחבי יהודה ושומרון הפכו ממטרד טקטי לאתגר אסטרטגי המערער את תחושת הביטחון של האוכלוסיה האזרחית, ותורם ליציבות והמשכיות הג'יהאד הפלסטיני ברמה יומיומית. ככזה, אתגר זה דורש מענה מערכתי רב-שכבתי.
מימדי תופעה זו אינם מותירים מקום להנחה שמדובר במפגעים בודדים, אלא ביטוי קצה למערכה של הסתה ממסדית לג'יהאד נגד ישראל מצד הרשות הפלסטינית כמו גם תנועות כגון חמאס.
צורות טרור אלו הן הנפוצות ביותר, בין היתר בשל זמינות כלי הנשק, החיכוך היומיומי בין האוכלוסיות שיוצר שפע הזדמנויות לביצוע, לצד היעדר הרתעה מבצעית ומשפטית.
כיום יש ברחבי יו"ש כ-20 מוקדים ידועים של יידוי אבנים, על פי רוב לאורך צירי הנסיעה והן בנקודות הפרות סדר סמוך לגדר המערכת. מדובר על פי רוב בצעירים בגילאי 10-20 אל מול כוחות צה"ל, לעיתים בעידוד מסיתים מקומיים וארגוני שמאל קיצוני.
בשנת 2020 דווח על 1,884 פיגועי יידוי אבנים ו-496 זריקות בקת"בים, שגרמו לפציעתם של 154 אזרחים וחיילים. בממוצע, בשנת 2021 חלה עלייה של 210% בפיגועי יידוי אבנים ו-156% בזריקות בקת"בים לעומת השנה הקודמת.
צה"ל והמשטרה פועלים מול איום זה דרך פיזור, מארבים ומעצרים. עיקרי האתגרים כוללים את צפיפות האיזורים מהם מבוצעים הפיגועים, סיוע פנימי להימלטות, ריבוי הזירות אל מול סד"כ הכוחות, וחוסר האפקטיביות המבצעית של האמצעים הצה"ליים אל מול התופעה, שחרור או אי המשך מעצר הנתפסים, הוראות פתיחה באש מכבידות והליך משפטי שמסתיים בעונש מקל.
מבחינת כלל התיקים שנפתחו נגד מפגעי אבנים ובקת"בים בשנים 2019-2020 עלתה תמונה חמורה של הקלה משמעותית מצד בתי המשפט האזרחיים והצבאיים בעונשים בפועל לעומת העונשים הקבועים בחוק עד כדי עונשי מאסר קצרים ב-95% מהקבוע בחוק, לעיתים ימים ספורים או חודשים ספורים בלבד. ב-11% ממקרי יידוי האבנים לא נגזר עונש מאסר כלל, על אף שנסיבות אי גזירת עונש המאסר אינן ידועות ומצריכות בחינה אינדיבידואלית של התיקים.
ממוצע העונשים עומד על 8.3 חודשי מאסר בלבד בגין יידוי אבנים ו-13 חודשי מאסר בלבד בגין זריקת בקת"בים, לעומת העונש המקסימלי הקבוע בחוק העומד על 10-25 שנה, בכפוף לנסיבות.
בנוסף, בדיקה השוואתית גילתה שנתח משמעותי ממספר האירועים המדווחים אינם מסתיימים בכתב אישום: במחצית הראשונה של שנת 2020 רק 21% מאירועי יידויי האבנים המדווחים ו-33% מאירועי זריקת הבקת"בים המדווחים הסתיימו בכתב אישום.
פערי ההתמודדות כוללים חוסר תיאום בין היחידות, מחסור בסד"כ חוקרים ולוחמים, פערים מודיעיניים ו"מתחם ענישה מקובל" בבתי משפט לעומת העונשים שקבע המחוקק.
ההמלצות כוללות הגדרת איזורים מסויימים בעלי סיכון גבוה לפגיעה בנפש כתוצאה מיידוי אבנים וזריקת בקת"בים, המצדיקים בתור פיגוע מסכן חיים נקיטת פעולות הגנתיות כגון ירי על מנת לנטרל; ריכוז מאמץ למעצר מגייסי, מעודדי, ומכוויני המפגעים; מערכת מחשוב עם מסד נתונים לצורך סנכרון; וגיבוש חקיקה שתאפשר ענישה ראויה ומחמירה עם מעורבים בביצוע פעולות טרור.
