נכתב על ידי אל"מ במיל' איציק רונן בישראל היום
"צה"ל תקף בתגובה לירי לעבר ישראל..". הכותרת הזו מלווה אותנו כבר שנות דור, כל פעם בזירה אחרת. פעם בלבנון, ובעידן הזה בעזה. כל מי שלחם בזירות האלו מבין שהתקיפות האלה כמוהן כמס שפתיים. אין בהן ממש, הן לא מביאות שום הישג, והן למעשה כקצף על פני המים. כל זאת בשעה שארגוני פושעים, פעם חמאס, ופעם הג'יהאד האסלאמי, מצליחים לרתק את תושבי הדרום, והפעם השפלה בואך מרכז הארץ, למרחבים המוגנים.
לכאורה, ישראל מתקדמת לא רע, למרות שהיא מוקפת בישויות טרור - מצפון ומדרום, לרבות עזה וחלקים ביהודה ושומרון. "הבאנו את הטרור למצב נסבל", כך התבטא יעלון בהיותו רמטכ"ל. ויש בזה משהו, אנחנו לא רואים תמונות זוועה, מעט מאוד אזרחים משלמים בחייהם, ועדיין, טרור.
לפני מספר חודשים סיכמנו 20 שנים מאז היציאה מלבנון, ובאמת שהמצב בגבול הצפוני הוא שונה בתכלית מהגבול הדרומי. חיזבאללה אמנם צבר ארסנל רקטות עצום, אך מתקיים בצפון מאזן הרתעה. הם כבר מעל 14 שנים, מאז סיומה של מלחמת לבנות השנייה, לא מעזים לאתגר אותנו באופן משמעותי, למעט תקריות גבול אחת לכמה זמן שאינן משפיעות על אורח החיים.
אך בדרום המצב שונה באופן קיצוני. מאז ההתנתקות, חמאס וג'יהאד צברו יכולות מכפילות כוח; הם מאיימים על תושבי הדרום, השפלה ומרכז הארץ, ואחת לכמה חודשים מממשים זאת בירי. הפגיעות הן בעיקר ברכוש, ומעת לעת אנו שומעים על נפגעי חרדה. כאילו כלום. אבל פרקטית, זהו מצב שאסור לקבלו, ומשום מה אנחנו ממשיכים לקבלו. אולי אפאתיות, אולי חוסר רצון להיגרר, ואולי טקטיקה סדורה. אולם אנשים נפגעים, הריבונות שלנו מופרת, ואנו "מגיבים באש".
האם המשוואה בדרום חייבת להיות כזו?
התשובה היא בהחלט שלא. ממשלת ישראל נמנעת מלבצע טיפול שורש בבעיית עזה. הכוונה כאן היא להקשר הצבאי. בלתי נתפסת העובדה שאנו מחזיקים בצבא החזק במזרח התיכון, ונרתעים מטיפול בחבורת הפושעים הזו. התגובה באש ארטילרית או מטוסי קרב נתפסת בצד השני בגיחוך. הם רואים בכך פחדנות לשמה. ויש בזה משהו.
לצה"ל יש היכולת לבצע את הנדרש - במינימום לפגוע עמוק ומסיבית בארגוני הטרור ולהחזירם דור אחד לאחור ביכולות ההתעצמות. גם פעולה דרמטית למיטוט הארגונים האלו היא אפשרית. היא דורשת יותר זמן והיא יותר מסוכנת, אך היא בהחלט אפשרית. ואולם, ממשלת ישראל ממשיכה ללכת על קצות האצבעות כאשר מדובר בעזה. כאילו שזה זניח, שזה לא משפיע.
במבצע "צוק איתן", שהוא האחרון שצה"ל ניהל ברצועת עזה, את "הכפפות" הורדנו רק בסוף. התמוטטות בניינים בתוך העיר עזה, משל שכונת הדאחייה בביירות, העבירה את המסר למי שמנהל את הרצועה הזו – שתם המשחק. מדוע לא שומרים על ההרתעה הזו?
לא ניתן, וגם לא נכון שנקבל דיווח בסגנון "צה"ל השיב באש" על הפרת ריבונות בוטה מסוג ירי רקטות לתוך שטחנו. המינימום הנדרש לפעולות של כנופיות הפשע והטרור ברצועה הוא פגיעה עמוקה ומטלטלת. ראוי שנבין שכל רקטה שעפה לעומק ישראל, היא כישלון בהגנה. של צה"ל, ושל ממשלת ישראל.